כל הדברים המורכבים דינם להתפרק

שקירי

"אני רוצה לעצור את הזמן, אני רוצה להיות מאוהב, אני רוצה להיות נאהב. אני מוכן לקבל את החיים עם הטוב ועם הרע. אני מתחנן לזמן שינוח ולא ימהר. אני שואל את עצמי, לאן אתה רץ? תאט קצת, תנשום, תוותר. אני שוכח את מה שהיה אתמול, אני יודע שבעתיד יהיו גם דמעות, אני מבין שאנחנו עכשיו בזמן פציעות. רציתי שנבנה ביחד ממלכה ואת הכרחת את הלב שלי לצאת לחופשה. האם אפשר שנתחיל את הכול מההתחלה?"

אני מבטיח לך שאם תקרא (או תקראי כמובן) את הספר שכתבתי החיים שלך ישתנו. אבל זה נכון גם אם תדרוך על גוש קקי בזמן שתטייל עם הכלב שלך בשדרה. הרי אז תצטרך במקום להמשיך לטייל, לנקות את הכפכף בדשא שבגינה ליד, ואז לחפש ברז מים כדי שתוכל לשטוף את הסוליה. אז תפנה ימינה בשדרה ותיכנס לחצר של בית ישן ישר לחדר הזבל ותפתח את הברז כדי לשטוף את הקקי שנכנס כבר עמוק לתוך החריצים. בזמן שאתה שוטף, תגיע הבחורה הכי מדהימה בעולם ותעמוד ליד הברז, וגם אם אתה הכי ביישן בעולם, אתה תתחיל לדבר איתה על איזה מצחיק זה שגם היא דרכה על קקי, וזאת מהברז תהיה האימא של ארבעת הילדים המדהימים שלך.

"כל הדברים המורכבים דינם להתפרק" זה ספר על המחשבות שעברו לי במוח. אלה שהפכו למילים שחיברתי כדי לספר סיפור. סיפור על יחסים בין בני אדם (שזה אולי הדבר הכי מורכב שיש). רציתי שהמילים יהיו ברורות, שיעשו לי טוב, שירגשו אותי, שתהיה לי צמרמורת כל פעם שאקרא אותן, שהעור שלי יהפוך למחוספס ושהעיניים יירטבו. רציתי שהחיבור של המילים ישנה את החיים שלי, גם אם לרגע אחד. והכי אני רוצה שגם את או אתה תרגישו את הרטט הזה.

הספר מיועד לכל מי שמתרגש מסבא ונכד שהולכים יד ביד למרגש המשחקים, לכל מי שמתרגש מזוג שנלחם כדי לאהוב אחרי עשרים שנה ביחד, לכל מי שיכול להבין אהבה אובססיבית של אבא לילדים שלו, לכל מי שמתבאס מזה שהזמן רץ כל כך מהר, ובעיקר – לכל מי שיכול להזיל דמעה.

הוא יעזור לכם להתרגש, לחשוב, לבכות, לחייך, להיזכר בילדות, לחלום על העתיד, לאהוב ולשנוא את בן או בת הזוג שלכם בו זמנית, ולרצות לחבק את הילדים שלכם כאילו זאת הפעם האחרונה שאתם רואים אותם.

קצת עלי

אני שקירי, נווד של החיים, בן חמישים אבל גם בן עשרים ושש וגם בן חמש עשרה וגם בן שלוש. אני מנסה לחיות בטוב. לפעמים מצליח, לפעמים מתפרק, מרכיב את עצמי מחדש וממשיך לנסות. בגיל ארבעים רציתי לחיות עד גיל אלף וכתבתי על זה ספר. עכשיו אני פשוט רוצה לחיות בלי לספור. עכשיו אני פשוט רוצה לכתוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן